ספר מצוות קטן, רמזים ר״ד

מהדורה: עמודי הגולה, קאפוסט תק"פ

« ספר מצוות קטן Introduction ספר מצוות קטן א׳ »

204 ספר מצוות קטן פתח ↗

רמב"ם הלכות מאכלות פ"ו סמג לאוין סימן קלח טור י"ד סימן סד שלא לאכול חלב דכתיב ויקרא ז, כג כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו. שנינו בתור' כהנים ויקר' פח ובפרק אלו טריפות מייתי לה ואת כל החלב להביא חלב שעל גבי הדקין והוא ריש מעיא באמתא: פירוש מלא אמתא בתחלת הדקין ור' עקיבא אומר להביא חלב שעל גבי הקיבה והלכה כדברי שניהם. ואנן אין אוכלין לא דאקשתא ולא דאייתרא. ואמר שמואל חלב שהבשר חופה אות' מותר. אך חלב שעל הלינב"יאש אסור משום דבהמה בחייה פרוקי מיפרקא. תרבא דקליבוסתא אסו' פירש רש"י חלב שעל גבי עצם קטן המונח על העצם שקורין אנק"א ומחובר לקולי'. בחלב שעל הכליות יש שני קרומים העליון חייב עליו כרת והסמוך לכוליא אסור מדברי סופרים. ולובן כוליא הלכה כאביי דאמר אין אסור אלא מה שבחוץ ויש להחמיר להסיר אף מה שבפנים: חוטין שבחלב אסורין מדברי סופרים וחמשה חוטין יש בכסלים שלשה מימין ושנים משמאל השלשה מתפצלין כל אחד לשנים: והשנים מתפצלין כל אחד לשלשה ואי שליף להו חמימי משתלפי: ואי לא בעי חטוטי בתרייהו: ואם הם שרוי' במים הוו לה כחמימי והטבח צריך שני כלים של מים אחד שמדיח בו בשר ואחד שמדיח בו חלבים: וצריך ב' סכינין אחד שמחתך בו בשר ואחד שמחתך בו חלבים: לא ליסחף איניש כפלי עלוי בשרא פירש רש"י היינו בעודן חמין אבל נתקררו מותר: והטבחין נאמנין על ניקר בשר מחלב וגידין אך אם נמצא אחר טבח חלב כשעורה מעבירין אותו כזית גם מלקין אותו אחר העבר' ואמרינן הת' גדי שצלאו בחלבו אסור לאכול אפילו מראש אזנו אף על פי שהאזנים למעלה הם בתנורים שלה' לפי שהחלב מפעפע אפילו מלמטה למעלה אבל דם אינו מפעפע מלמטה למעלה: לפיכך אם נפלה חתיכה מקצתה בציר ומקצתה חוץ לציר אין אסור אלא מה שבתוך הציר והשאר מותר ואפילו אם יש במה שבתוך הציר שומן אינו אוסר השאר שאין לאסור מטעם חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא היכא שעיקר האיסור יכול להתפשט: גדי שצלאו בחלבו והוא כחוש קולף ואוכל עד שמגיע לחלבו והוא הדין בקרומין האסורין משום חלב: ולאו דוקא עד שמגיע לחלב אלא סמוך לו שצריך שישייר כדי נטילת מקום וסמוך לחלב: ונראה דגם הקרום הנאסר חוצץ בפני חלב אם ישנו על גבי הקרו' כדאמרינן כוליא בחלב' הואי: ומין במינו נהגו העולם כדברי רבינו תם דהוי בששים: וגם מדין טעם כעיקר דהוי דאוריית' נהגו כמותו ודוק' מין בשאינו מינו אבל מין במינו דאורייתא חד בתרי בטיל ומדרבנן בעי ששים ונפק' מינה דספיקא מדאורית' לחומר' וספיקא דרבנן לקולא: ואיסו' נבלה ואסורי טריפ' חלים על איסו' חלב:

204 ספר מצוות גדול פתח ↗

כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו שם בארנו כל דין חלב ומין במינו וטעם כעיקר:

204 ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

חֵלֶב

1 שלא לאכול חלב דכתיב כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו. ויקרא ז׳:כ״ג

204 משנה תורה, מצוות לא תעשה פתח ↗

שלא לאכול חלב, שנאמר "כל חלב שור וכשב, ועז--לא תאכלו" ויקרא ז,כג.

204 ספר החינוך פתח ↗

שֶׁלֹּא נֹאכַל חֵלֶב – שֶׁלֹּא נֹאכַל חֵלֶב בְּהֵמָה טְהוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא ז כג כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ. כְּבָר כָּתַבְתִּי בְּאִסּוּר טְרֵפָה בְּסֵדֶר מִשְׁפָּטִים מצוה עג כִּי מִהְיוֹת הַגּוּף כְּלִי לַנֶּפֶשׁ וּבוֹ תִּפְעַל כֹּשֶׁר פְּעֻלּוֹתֶיהָ, וּלְפִי זְכוּתוֹ וְטוּב מִזְגּוֹ יָבִין דֶּרֶךְ הַנֶּפֶשׁ הַחֲכָמָה הַנְּתוּנָה בּוֹ, וְיַאֲמִין לַעֲצָתָהּ וְיֵלֵךְ אַחֲרֶיהָ, מִפְּנֵי זֶה צָרִיךְ הָאָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל עַל כָּל פָּנִים בְּמַהוּת גּוּפוֹ לְהַעֲמִידוֹ עַל יָשְׁרוֹ וּבֻרְיוֹ וְכֹחוֹ. וְיָדוּעַ הַדָּבָר וּמְפֻרְסָם בֵּין בְּנֵי אָדָם כִּי לְפִי הַמַּאֲכָלִים יִתְפַּעֵל הַגּוּף בִּבְרִיאוּת אוֹ בְּחֹלִי, כִּי בְּשַׂר הַגּוּף הַזֶּה נִפְסָד בְּכָל יוֹם וְיוֹם, וּלְפִי הַמְּזוֹנוֹת הַטּוֹבִים יִתְהַוֶּה בְּהֶפֶךְ. וְעַל כֵּן הָיָה מֵחַסְדֵי הָאֵל הַגְּדוֹלִים עָלֵינוּ אֲנַחְנוּ עַמּוֹ אֲשֶׁר בָּחַר וְהִרְחִיק מִמֶּנּוּ כָּל מַאֲכָל מַזִּיק אֶל הַגּוּף וּמוֹלִיד בּוֹ לֵחוֹת רָעוֹת. וְזֶה הַכְּלָל שֶׁיֵּשׁ לִי לְפִי הַפְּשָׁט בְּכָל אִסּוּר הַמַּאֲכָלוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ לְמַעְלָה. וְיָדוּעַ כִּי הַחֵלֶב דָּבֵק וּמוֹלִיד לֵחוֹת רָעוֹת. מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, כְּגוֹן מַה שֶׁפֵּרְשׁוּ לָנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כריתות ד ב שֶׁאֵין אִסּוּר חֵלֶב אֶלָּא בְּשָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת שֶׁבַּכָּתוּב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז, וְאוֹתָן שָׁלֹשׁ בֵּין כְּשֵׁרוֹת אוֹ טְרֵפוֹת וּנְבֵלוֹת, חַיָּב עַל חֶלְבָּן, אֲבָל שְׁאָר מִינֵי בְּהֵמָה וְחַיָּה בֵּין טְמֵאָה בֵּין טְהוֹרָה, חֶלְבָּהּ כִּבְשָׂרָהּ. וְכֵן עֻבָּר הַנִּקְרָא שְׁלִיל הַנִּמְצָא בִּמְעֵי שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת הַנִּזְכָּרוֹת אֵין בּוֹ גַּם כֵּן אִסּוּר חֵלֶב, וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ חולין עד א הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּהֵמָה וּמָצָא בָּהּ שְׁלִיל כָּל חֶלְבּוֹ מֻתָּר וַאֲפִלּוּ מְצָאוֹ חַי. וְאִם שָׁלְמוּ לוֹ חֳדָשָׁיו וּמְצָאוֹ חַי, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִפְרִיס עַל גַּבֵּי קַרְקַע וְאֵינוֹ טָעוּן שְׁחִיטָה חֶלְבּוֹ אָסוּר, וְחַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת, וַהֲרֵי דִּינוֹ כִּשְׁאָר הַבְּהֵמוֹת בְּעִנְיַן חֶלְבּוֹ. וּלְפִיכָךְ יֵשׁ לָנוּ לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ כָּל הַחוּטִין וְכָל הַקְּרוּמוֹת הָאֲסוּרִין זֶהוּ דַּעַת הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מאכלות אסורות ז ג בִּשְׁלִיל שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו שֶׁיֵּשׁ חִיּוּב כָּרֵת בְּחֶלְבּוֹ אֲבָל רֻבֵּי הַמְּפָרְשִׁים חוֹלְקִים בָּזֶה וְאָמְרוּ דְּחֶלְבּוֹ מֻתָּר, וְדִבְרֵי הַגְּמָרָא שם צב ב מַכְרַעַת כְּמוֹתָן, דְּהָא אַשְׁכְּחַן רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה דִּפְלִיגִי בְּחֶלְבּוֹ, וְרַבִּי יְהוּדָה דְּקַיְמָא לַן כְּוָתֵהּ הוּא דְּשָׁרֵי לֵיהּ. וְעוֹד לִמְּדוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם עה א בְּדִין שְׁלִיל שֶׁאַרְבָּעָה סִימָנִין אַכְשַׁר בֵּהּ רַחֲמָנָא. שֶׁאִם נִטְרְפָה אִמּוֹ שׁוֹחֲטָהּ וְהַשְּׁלִיל מֻתָּר, דְּלָאו יֶרֶךְ אִמּוֹ הוּא. וּמָה שֶׁאָמְרוּ שָׁם עמוד ב' שֶׁאִם הִפְרִיס עַל גַּבֵּי קַרְקַע דְּבָעֵי שְׁחִיטָה, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן לְבַד הוּא דְּבָעֵינַן לְמִשְׁחֲטֵהּ, וּלְפִיכָךְ לָא מִפְּסִיל בִּשְׁהִיָּה וּדְרָסָה וּשְׁאָר מִינֵי טְרֵפוֹת. וּשְׁלֹשָׁה חֲלָבִים הֵם בַּבְּהֵמָה, שֶׁהֵן בְּחִיּוּב כָּרֵת שֶׁעַל הַקֶּרֶב וְשֶׁעַל הַכְּלָיוֹת וְשֶׁעַל הַכְּסָלִים. וּפֵרוּשׁ שְׁלָשְׁתָּן בְּבֵאוּר רָחָב בִּמְקוֹמוֹ בַּגְּמָרָא שם צג א, וּבִכְלָל אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּחֻלִּין שם חֵלֶב שֶׁהַבָּשָׂר חוֹפֶה אוֹתוֹ מֻתָּר, שֶׁעַל הַכְּסָלִים אָמַר רַחֲמָנָא ויקרא ג ד, וְלֹא שֶׁבְּתוֹךְ הַכְּסָלִים. וְעוֹד יֵשׁ בַּבְּהֵמָה מִלְּבַד אֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה חוּטִין וּקְרוּמוֹת שֶׁאֲסוּרִין מִשּׁוּם חֵלֶב. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שם פט ב, שֶׁהַטַּבָּחִים הַבְּקִיאִים בְּנִקּוּר הַחֵלֶב, נֶאֱמָנִין עַל הַדָּבָר כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יָצְאוּ מֵחֶזְקַת בְּקִיאוּתָן וְכַשְׁרוּתָן. וְחֵלֶב הַלֵּב וְחֵלֶב הַמֵּעַיִם וְהֵן הַדַּקִּים הַמְּלֻפָּפִים מֻתָּרִין וַהֲרֵי הוּא כְּשֻׁמָּן, חוּץ מֵרֹאשׁ הַמֵּעַיִם הַסָּמוּךְ לַקֵּבָה, שֶׁהוּא תְּחִלַּת בְּנֵי מֵעַיִם שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְגָרֵר הַחֵלֶב שֶׁעָלָיו, וּמִמֶּנּוּ אָמְרוּ ז"ל בַּגְּמָרָא שם צג א רֵישׁ מַעְיָא בְּאַמְּתָא בָּעֲיָא גְּרִירָא רש"י כשהדקין יוצאין מן הקיבה צריך לגרר חלב שעליהן אורך אמה. וְיֵשׁ מִן הַגְּאוֹנִים שֶׁאָמְרוּ רמב"ם שם טו שֶׁזֶּה הַמְּעִי הוּא הַמְּעִי שֶׁיּוֹצֵא בוֹ הָרְעִי. שֶׁהוּא סוֹף הַמֵּעַיִם. וְיֶתֶר פְּרָטֵי הַמִּצְוָה וְכָל עִנְיָנֶיהָ, מְבֹאָרִים בְּפֶרֶק שְׁבִיעִי מֵחֻלִּין י"ד סימן ס"ד. וְנוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן בִּזְכָרִים וּבִנְקֵבוֹת. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וְאָכַל כַּזַּיִת חֵלֶב בְּמֵזִיד לוֹקֶה. בְּשׁוֹגֵג מֵבִיא חַטָּאת קְבוּעָה.

« ספר מצוות קטן Introduction ספר מצוות קטן א׳ »